מספרים, צבעים, צורות, העיקר שתאכל ירקות!

לבת שלי יש אובססיה למספרים, אותיות, צבעים וצורות!
זה גיל כזה שבו היא מוקסמת מכל דבר ויכולת הלמידה שלה היא אינסופית.
אנחנו הולכות ברחוב והיא חייבת לעצור ליד כל מכונית חונה ולציין בפני איזה מספרים ואותיות היא מזהה בלוחית הרישוי. אני אמא גאה (פחות כשאני ממהרת הביתה), הבת שלי א-ו-ה-ב-ת מספרים, אותיות, צבעים וצורות!

אבל, הבת שלי לא אוהבת, כמה מפתיע, ירקות.
כתינוקת היא היתה הכי כייפית בעולם. כל מה שהייתי מרסקת או טוחנת לה, היא היתה אוכלת.
לא בררנית. ילדה נוחה.
אפילו כשהתחילה לאכול ממש מוצק, היתה מתלהבת לגרוס בין שיניה סלט ירקות חתוך דק גם כשהיה בו בצל. הייתי אמא גאה! הבת שלי אוכלת הכל! גם ירקות!

היום, רומי גאה! יש לה העדפות משלה והם לא כוללים ירקות. היא גם טורחת להשמיע אותן בקול.

"אבל ירקות זה חשוב. זה טעים, רומי. רק תנסי..." ובתגובה אני מקבלת "No!" נחרץ.
אז מה עושים? מאלתרים.

מכינים מנה שמשלבת גם ירקות והופכים אותה למשחק. זמן הארוחה הופך ארוך יותר מהרגיל, אבל היי.... הילדה אכלה קצת ירקות.

מה בתפריט? 

פתיתים וירקות שורש אפויים בתנור

באחד מהביקורים שלנו בארץ קניתי פתיתים בצורת מספרים. חמוד להפליא.

אז מכינים את הפתיתים לפי הוראות היצרן. אני משתמשת בציר ירקות במקום במים, כדי לתת קצת יותר טעם ועניין לפתיתים, אבל זה ממש בגדר המלצה.

הכנתי את הירקות ממה שהיה לי בבית: פארסניפ, דלעת, גזרים, סלק ובצל אדום.

קצצתי את הירקות לקוביות קטנות. פיזרתי מלח גס, שמן זית ומעט מעט סילאן. הכנסתי לתנור שחומם ל-180 מעלות ואפיתי עד שהירות התרככו וקיבלו מעטפת מקורמלת.

עכשיו מה שנשאר זה לזהות את המספרים על הצלחת (מהפתיתים), לזהות צבעים (של הירקות) ולנסות לזהות צורות בצורת חיתוך הירקות.

הקטנה כל כך התלהבה לאכול את המשולשים האדומים/המרובעים הלבנים/חצאי העיגול הכתומים שלא היה אכפת לה מה עומד מאחוריהם...

אני אמא גאה!

אני חושבת שארוחת צהריים שכזו יכולה לזכות אותה ב- Tea Time מושחת

(ניסיון, לא ממש מוצלח, להכין רכבת מ: ביסקוויטים עם חמאת בוטנים וריבה, פרוסות אגס, חצאי בננה, צימוקים וקצת קורנפלקס וכמובן, כוס תה עם מעט חלב שקדים).